דפוסי המריבה

הדפוס הקבוע של המריבה

מריבות הן חלק בלתי נפרד ביחסים בין בני הזוג. מריבות נועדו לברר עניינים לא פתורים ולא מדוברים בין השניים, כמו כן לעורר תשומת לב ויחסים שקצת התעייפו ונכנסו לתרדמת קלה. הידעתם שלכל זוג יש את הדפוס הקבוע של המריבה? וגם התפקידים קבועים: תמיד זה אותו היוזם ואותו המפייס. יותר מכך – גם הנושאים עליהם רבים הם תמיד אותם הנושאים.

אם הייתם רואים ושומעים את עצמכם מהצד בזמן המריבה, בוודאי הייתם מתגלגלים מצחוק או חושבים כמה זמן ואנרגיה אנחנו מבזבזים על מריבות מיותרות. למריבות יש מבחר סגנונות ואני בחרתי לציין שניים שלדעתי מייצגים את הרף הקיצוני.

  • סגנון ה״קופים״ – כאשר בני הזוג לא שומרים בבטן. מה שמפריע מייד ״נזרק״ החוצה בהערות ומילים מעליבות כמו פינג פונג, צעקות וצרחות בקול רם – משחררים את הקיטור. לפעמים יוצאים משליטה ומגיבים פיזית עד הרמת ידיים וזריקת כריות. מריבה כזו מזכירה לי קופים בטבע הנאבקים על צדקתם בכוח ובתובענות. מריבה כזו מסתיימת מהר, כאשר כל אחד ״זורק״ את מה שעל ליבו. אין נעלבים ושני בני הזוג מדברים באותה שפה ולכן ההתפייסות תהיה גם פיזית/גופנית – סקס טוב וחיבוק גדול.

אם נמאס לכם לריב כמו קופים, אפשר לשנות ולעדן את סגנון המריבה הזה בדרך מאוד פשוטה ונעימה:

– להפחית את המילים הפוגעות
– לשנות את סגנון השפה
– לומר בדיוק מה לא מוצא חן
– לציין איך היית רוצה אחרת
– לדייק מה הרצון או הצורך שלך
– וללמוד לבקש

אם אחד מבני הזוג יוותר על האגו, ניתן יהיה לחולל שינוי בסגנון הקופים. ברגע שבני הזוג ״מתנפלים״ עלינו יש לבקש להפסיק את צורת הביטוי האגרסיבית, ולומר שאת בעדו ואין צורך לצרוח. לדוגמה: ״אם לא תצעק ותעליב, אבין יותר טוב את התלונה או הבקשה שלך״. או דוגמה נוספת: ״אני שומעת שמשהו מפריע לך, אם תדבר בקול רגיל ולא תצרח אוכל להבין אותך יותר טוב ואדע בדיוק מה לא מוצא חן בעיניך וכיצד לעזור". הכי חשוב לא להגיב מיד, לא לקפוץ ולהתגונן, אלא רק להקשיב – מה אומר לנו בן הזוג. לא לפרש את דבריו כאילו משהו לא בסדר אצלנו, כי חוסר הסיפוק הוא שלו בלבד, ויש לאדם שמולך הזכות להביע את דעתו ולשטוח מולך את תלונתו.

  • סגנון ה"צבים״ – זה בדיוק הסגנון ההפוך מהקודם. שני בני הזוג מאוד רגישים, הם ״שומרים בבטן״ ולא מדברים כדי לא לפגוע האחד בשני. אך כאשר הדברים והעניינים הלא פתורים מתאספים, הם זורקים מלים מרומזות לאויר, ״עקיצות״ של חוסר סיפוק וביקורת בטון נמוך ומזלזל. אחד מהם יעלב ויסתגר, ויעניש את השני בכך שיכנס לשריון כמו הצב בטבע במטרה להגן על עצמו ולהרחיק את ה״אוייב״ הפוגע. שניהם ישדרו חוסר אכפתיות, ריחוק וקור. כל אחד יתעסק בעניניו ויראה שאין לו צורך באינטראקציה עם השני, כאשר האמת היא הפוכה לגמרי – שניהם נמצאים בבדידות איומה ורצון עז להתקרב ולהפתח. יכול לקחת להם לא מעט זמן לסיים את ההתכנסות וההתרחקות.

אם נמאס לכם מהריחוק והבדידות ה״צבית״ יש דרכים לשנות את ההרגל. אצל ה״צבים״ חשוב מאוד להגדיר גבולות.

– תהיו ברורים: ״לא נעים לי כשאתה מדבר על האופי שלי – זה נשמע שאתה מבקר אותי…״
– תגידו ישירות מה מפריע לכם – אל תשמרו בבטן.
– תלמדו להביע את רצונכם: ״הייתי רוצה שתהיה ארוחה חמה כשאני חוזר מעבודה – מה דעתך?"
– דברו מהלב ו״שחררו״: ״חסר לי החיבוק שלך, אפשר לקבל?״ ואז לבוא ולחבק.

סגנון המריבה המסוכן ביותר הוא זה בין הקוף והצב – ואכן יש זוגות כאלה. המריבות ביניהם מייצרות מצב של תוקף ומעליב מול הרגיש והמתגונן הנכנס לשריון. המצב של חוסר ההתייחסות וההסתגרות של האחד מול פרצופי הפוקר פייס, אדישות וחוסר מגע מהר מאוד יהפכו לדפוס קבוע,להרגל. ומכאן תחוו זוגיות מאכזבת ולא מספקת ותצאו ״לחפש״ בחוץ את האמפטיה ואהבה כדי לחזק את הביטחון וערככם העצמי. זוגות כאלה מוכרחים להגיע לטיפול זוגי, אחרת המריבות והדפוס שהופך להרגל יוביל לפירוק הזוגיות.

 

עדן מילר רוזנבאום
מאמנת בחירה ומנטורית
יחסים בזוגיות
חווית הדיאלוג
052-4084242
www.edenmiler.co.il

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

2 תגובות

  • הגב
    לימור כהן
    אוגוסט 28, 2015 על 11:33 am

    אהבתי את השמות שנתת לסוגי היחסים, חחח ????מדהימה, אוהבת אותך❤️

  • הגב
    איריס
    אוגוסט 28, 2015 על 9:29 pm

    כתבה חשובה.
    אני אוהבת את "מסר אני" שנמצא יעיל מאוד בעת שיח. כאשר אני מדברת במסר אני , המשמעות היא זה מה אני מרגישה ואין אתה בשיחה . לדוג, לי קשה להירדם בלילה כשאתה לא נמצא לידי במקום אתה חוזר מאוחר. כאשר מדברים במסר אני זה יוצר פחות התנגדות ומוביל את הצד השני לשמוע ואולי לעזור.

  • השאר תגובה