הפנים של הקהילה

איזה אושר !

השבוע ביקרתי ברחוב הראשי של ירושלים, יפו. מין שביל ארוך והומה של חנויות סיטונאות, בגדים במחירים נמוכים מדי וחטיפים עלומי שם באריזות משפחה בהם עשיתי שימוש אישי. ילד שעמד לידי בכה כי הכיפה שלו עפה מהראש כמו צלחת מעופפת לעבר הרכבת הקלה – שלא חסה עליה בעודו המום שהחיים ממשיכים גם בלעדיה. לחנות ה"מקס סטוק" לא הספקתי להכנס כי היא הייתה מלאה עד אפס מקום, אבל בעיקר זכרתי איך חברה קנתה מיכל של כדורים ועשתה ממנו פלטה לצבעי שמן, ואיך חבר מבצלאל קנה מצופים ורצה להכין מהם בגד מתנפח, ואיך חנות לכלי בית נכבשה על ידי סטודנטים מבצלאל לתרגילי הגשה מהירים וגיבוש רעיונות.

בכלל, בירושלים אני אוהב את ההסתפקות בשגרה. אין את הדבר הבא יש את הדבר עצמו. חסר בה דרמה אמנם, ורחוב יפו לא נראה כמו שד' רוטשילד ואנשים שעוברים לידך לא נראים יותר יפים, מאושרים או פחות בודדים ממך, הם נראים פשוט אנשים והרחוב נראה רחוב ולא כמו רוטשילד, בו הולכים כמו על מסלול תצוגת אופנה. בירושלים יש משהו אותנטי ששומר על עצמו ועל כוחו. גם המרואיין שלי השבוע הוא אישיות אותנטית ואמיתית. קוראים לו אושר סבג, והוא אחד מהבעלים של ליין הדרעק המצליח יחד עם גיל לוסטיג.

אושר גדל באשדוד, בוגר תואר ראשון במוסיקה קלאסית מאוניברסיטת תל אביב ולמד לתואר שני בבית הספר למוזיקה Mannes – The New School for Music שבניו-יורק. הוא התחיל להופיע כמלכת דראג בפאב באשמורת (ז״ל) עם שמלת פאייטים שתפרה לו קודמתו במדור – קיי לונג, וכיום מעבר לחיי הלילה, מנהל גם קריירה מצליחה כזמר באופרה הישראלית, השתתף בתפקידים שונים באופרות “נורמה", “הקפולטים והמונטקים" ועוד. הצקנו לו בכמה שאלות על אופנה.

מה זה אופנה בעינך?

אופנה היא דרך מצויינת לתקשר רעיון ויזואלי – סקסיות, עוצמה, נשיות, גבריות וכו׳. אופנה יומיומית די מסורסת בישראל והתעוזה עדיין בחיתוליה, אבל מתחילים לראות ניצנים של שינוי.

מהו הפריט הכי יקר שלך?

מעיל טרנץ' של ארמני. אל תדאג, לא קניתי אותו – קיבלתי אותו במתנה, וכמובן כל השמלות שלי הן יקרות כי הן יחידות במינן ונתפרו במיוחד למידותיי הלא קטנות.

מהו הצבע האהוב עליך?

כשאני גבר, תמצא אותי בדרך כלל לבוש בשחור, אבל בתור מרוקאי טיפוסי תמיד הייתה לי חולשה לזהב.

צבע פחות אהוב?

סגול! גם כתום, למרות שלאחרונה למדתי לחבב אותו.

מי אושיית אופנה בעיניך?

בעולם זו כמובן טילדה סווינטון ודיוויד בואי ז״ל, בגלל היכולת ללכת בין המגדרים, ובארץ רונית אלקבץ ז״ל בעיקר כי היא לא נראתה כמו שום דבר אחר, היא לא מכרה סקס ועדיין הייתה עוצרת נשימה.

קעקועים?

אוהב מאוד ומתכנן לעשות.

חנות אופנה שהיית עובר לגור בה?

לא יודע לגבי החנויות עצמן, אבל חלונות הראווה של לואי ויטון היסטריים בעיניי. פעם הם הציגו גלגל ענק ותיקים נחים על הקרוסלות המסתובבות, זה היה מהמם.

מתי תתלבש הכי יפה שלך?

כשהייתי הולך לראות אופרה במטרופוליטן בניו יורק, הייתי מתלבש אלגנטי ומחויט – אלו פריטים שאני כמעט לא נוגע בהם כשאני בישראל, וכמובן שבחתונה שלי בלי נדר אני אהיה בשמלת כלה מוגזמת שתיכנס חמש דקות לפני ותצא חמש דקות אחרי.

מה פריט הלבוש הכי מרים בגבר?

נעלי עקב. לא מזמן כשהייתי בלוס אנג'לס נתקלתי בגבר שהיה לבוש כאחד האדם רק שהוא נעל נעלי עקב, וזה היה כל כך סקסי בעיני.

מה פריט הלבוש הכי מוריד בעיניך?

סנדלי שורש וחולצות סוף מסלול, מרגיש לי כל כך מתאמץ בווייב של לא מתאמץ.

קהילת הגייז?

לפעמים אני מרגיש שהיא לא מספיק קהילתית, היא מדירה, מאוד ביקורתית ויש בה צדדים מאוד מיזוגנים. זה תהליך וזה עוד ישתנה בהדרגה. אם יורשה לי להכליל רק לרגע, כשהומואים יצאו מהארון בתקופת דנה אינטרנשיונל והאירוויזיון זה היה גדול מהחיים, צבעוני ומאוד מוחצן – הם לא פחדו להפגין את הנשיות שלהם, לבשו חולצות בטן של mamz (וכל שאר הסטריאוטיפים שנולדו בדיוק אז) ושמו את השונות שלהם במרכז. שנות האלפיים הביאו איתם טשטוש של כל אלו וקוד ההתנהגות החדש דיבר הרבה על להיות הומו גברי, סטרייט אקטינג ושרירי כמובן.

זה תהליך של שמרנות והוא תהליך גלובאלי שנוגע בנו בכל התחומים – ולא פוסח על הקהילה, שתפקידה החשוב ביותר בעיניי הוא להיות בית לשונה ולאחר. דגל הגאווה מורכב משישה צבעים – ולא בכדי, הם מסמלים את הזכות לשונות, קבלה והכלה.

 

• ליין הדרעק חוזר לאומן17 בתאריך 20.1 ומידי שבוע בימי ד' מתקיים באיסמי סלמה (דיזנגוף 98, קומה 2) 

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה