נטלי עטיה | הטור האישי

גם אם תקראי אותם לאור הנר – אלו הם 7 הספרים שאת מוכרחה לקרוא בהפסקת החשמל הבאה – שלא תבוא.

עכשיו כשבכל כך הרבה בתים יש חושך עלטה והחשמל שזורם אצלנו בבית כבר איננו מובן מאליו, לקחתי את הפנס הקטן שלי מהמגירה לאות הזדהות ודידיתי לעבר הספריה בסלון. יש לי חלום ישן שיום אחד יהיה לי חדר מעץ גדול ובו ספרייה ענקית, כיסא כבד לישיבה, דרגש, מנורה וסולם. וזה יהיה חדר השקט שלי. אני לא יודעת אם אני מאוהבת ברעיון העיצובי של הספרייה או ברומנטיות שיש בחדר מלא בדפים ודיו, כך או כך לפני כמה שנים התחלתי לצאת למסעות שופינג ספרים.

לפני הכל, חשוב לציין שאני סובלת מתופעה מוזרה, אלצהיימר הנוגע ספציפית לשמות של ספרים ושירים, ואין לי מושג אם מישהו חקר את התופעה או שזו רק אני הלוקה בה, אבל תמיד כשעיתונאי שואל אותי ״מה הספר האחרון שקראת?״ אני יודעת שהסתבכתי. איך אסביר לו עכשיו ושיאמין לי שאני לא זוכרת שמות. אז אני שמה פס ואומרת את האמת ״לא זוכרת״ וכמו שחברתי מור אומרת ״ושיעשה חמוצים".

אבל אמש משהארתי עם פנס על הספרייה המאובקת שלי, נזכרתי בכל הספרים שנמצאים איתי מאז הקריאה הראשונה ועד היום. אלו שהפכו לי את הבטן, רקדו לי בנשמה, הלהיטו את גופי והושיבו אותי על קרון רכבת הרים מהירה ורגשית. זו רשימת הספרים שלי לימים של אור ושל חושך, לאלה שהשפיעו על חיי ועד בכלל:

1. נקסוס, הנרי מילר
האחרון מתוך הטרילוגיה סקסוס, פלקסוס ונקסוס. רומן אוטוביוגרפי של מילר עצמו, מגדולי הסופרים האמריקאיים. קראתי אותו בגיל 21 וידעתי שאני אוחזת ביצירת תענוגות חד פעמית. מאז לא שבתי לקרוא בו. אולי כי רציתי לשמר את התחושות הפיסיות שהספר הזה הוביל אותי אליהן ואת העונג להרגיש כאחת המשתתפות בסיפור של מילר. אני מודה, גופי רתח עת קראתי את שורות הספר.

2. אמנות נהיגת המרוצים בגשם, גארת׳ סטיין
קיבלתי את הספר לידיי ב- 2010 כשהתחלתי להתעניין בנהיגת מרוצים ופינטזתי את עצמי כנהגת המירוצים הישראלית הראשונה בפורמולה 3 (גם לפנטזיות שלי יש גבול ולא הרשיתי לעצמי לעמוד על פודיום הזוכה בפורמולה 1) חשבתי לתומי שהספר כתוב על נהיגת מרוצים אבל למעשה זהו ספר מנקודת מבטו של כלב פילוסוף, שחושיו החדים מאפשרים לו לראות ולהרגיש דברים שבני האדם עוד לא מבינים. לעיתים הכלב הזה הרגיש לי כמוני, רגיש לסביבת אהוביו ורואה דברים שנסתרים מהעין. הספר כתוב בהומור וחוכמה על משפחה, אהבה, נאמנות, כאב ושמחה השזורים תמיד יחדיו בחיינו.

3. עירום, מייק לי
עירום זהו תסריט ולא ספר מתוך הסרט שיצר מייק לי, במאי בריטי המוערץ עלי. שיטת עבודתו עם קבוצת שחקניו מעוררת בי הערצה והשתוקקות להיות חלק מהגאונות הפשוטה בשיטת עבודתו. בד״כ הוא עובד עם שחקניו תקופה ארוכה לפני צילומי הסרט באימפרוביזציות ושהייה משותפת של כל הקבוצה יחד עד שהדמויות הופכות להיות חלק מחיי היומיום של שחקניו ועל המסך אנחנו זוכים לראות כמו יצירה דוקומנטרית בה השחקנים אינם ״משחקים״ אלא הדמות היא הם עצמם. עירום, הוא מסע ארוך וקשה שמתרחש בלונדון המודרנית שעובר ג׳וני, גיבור הסרט. האחרון מביא אותנו לחוש בתיעוב כלפיו מעורבב בהזדהות, חמלה ואהבה אל דמותו הנחשפת מולנו. כולנו יצורים מורכבים מהרבה שכבות של כיעור וטוהר ובג׳וני יש מן הכל ובקיצוניות.

4. בעיניים קשורות, סירי הוסטוט
את הספר הזה קיבלתי מחמתי האהובה לידיה, לה יש טעם וחוכמה שלא הרבה זכו בחייהם. את טעמה בספרים העבירה לי עם ספר זה. זהו רומן ביכורים של סירי, שיצרה את איריס, אחת הגיבורות המרתקות בסיפורת המודרנית. הסיפור נכתב באלגנטיות ובדיוק חד ויחד עם זאת אפל, מתעתע, מיסתורי ומושך יותר מתמיד.

5. דברים שאני לא מגלה ליעל, גדי טאוב
למעשה זהו ספר ילדים שקראתי לבניי לפני שנים בכל לילה לפני השינה. שלושתנו התמכרנו לכנות סיפוריו מתוך יומנו של ילד. באמינות מרגשת הוא מעביר את הקורא הצעיר והבוגר מסע מלא ברגעים של צער וכאב, שמחה וסיפוק בחיים של ילד ישראלי ממוצע. רגעים של קסם.

6. אלמה, יהושוע סובול
מחזה ישראלי על אישתו וחייה לצד המלחין והמנצח האוסטרי-יהודי גוסטב מהאלר. על גאוניותו של מהאלר גיליתי לאחר נישואיי לאב ילדיי עגנון, שיצירותיו של מהאלר הושמעו רבות בפאתוס של כבוד ברחבי ביתנו המשותף. לא ניתן אלא להקשיב ליצירותיו בכבוד הראוי להן ואף יותר. אבל כאן סובול לוקח אותנו דווקא לאישתו, אלמה ומעניק לה זרקור על חייה כאישה אוהבת, נבגדת ומולידה עצמה מחדש לאחר שנים של כמיהה אל בעלה ושני ילדים, היא מרימה ראשה, מתבגרת ומתגבשת לכדי דמות שבירה וחזקה, מצחיקה וטרגית ולרגעים כשקראתי את המחזה חשבתי שסובול הפליא לכתוב עלי. וזוהי גאונותו בדיוק של כותב המעורר בנו הזדהות וכאילו המילים והתחושות שעוברת הדמות הראשית הן למעשה מחשבותיי ומילותיי שלי. קוראים לזה קתרזיס.

7. עידו ועינם, מתוך הקובץ עד הנה, ש״י עגנון
אחרון והכי חביב. אני מתקשה לכתוב על הרומן הבלשי שכתב גדולי הסופרים העבריים שמואל יוסף עגנון. הסיפור נשזר בחיי שני עשורים אחורה. לבני צעירי בחרתי לקרוא עינם (שירת קדומים) וסיפורה של גמולה המתעופפת כלבנה מוכת ירח הזכיר לאישי (בעלי דאז) אותי. כמוה, גם אני נוטה להעלם מדי פעם. לא ארחיב עוד בדבר רומן זה שכן רב הנסתר בו על הגלוי וכמו שציינתי למעלה כשזה אישי מדי גם המילים קלושות אל מול התחושה שספר זה מעביר אותי בקריאתו.

אלו הם שבעת המופלאים שלי, אשמח לדעת מהי הרשימה שלכן שמזיזה שם את האיזור שבין הקישקע למפתח הלב. קריאה מהנה ומזכירה לכם שוב שגם אם חשוך עכשיו ואין טלביזיה ואינטרנט, הדליקו פנס או נר, שילפו ספר מספרייתכם וצאו למסע גילוי עצמי.

NAYAinspierd#

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

3 תגובות

  • הגב
    ברוך בת שבע
    אוקטובר 27, 2015 על 2:44 pm

    אוהבת את הרעיון נהניתי מבחירת הסופרים , בחירה מגוונת ומעניינת ,כמו גם מיכולת ניתוח המוטיבים שבספרים . כייף .

  • הגב
    מירית
    אוקטובר 27, 2015 על 3:20 pm

    פוסט מרתק ואהבתי את רשימת הספרים שהמלצת לנו….
    אך כשיש הפסקת חשמל של 72 שעות הנרות אוזלים ולצערנו אי אפשר לקרוא 🙁
    נטלי את קסם וכל פוסט שלך יותר יפה מהשני ותודה להראל שרון על התמונות היפות שהוא צילם!!
    שיהיה לכולנו המשך יום שקט ורגוע <3

  • הגב
    עדנה אזוב
    אוקטובר 27, 2015 על 3:31 pm

    פוסט מרתק כרגיל
    אהבתי חלק מרשימת הספרים שציינת.
    רשמתי לפני להשאיל ולקרוא אותם.

  • השאר תגובה