נטלי עטיה | הטור האישי

תגדיר לב שבור

אגי משעול | חתול

חֲתוּל הֲזָיוֹתַי אוֹרֵב לְכָל תְּזוּזָה

וְכִי מַהוּ חָתוּל אִם לֹא דְּרִיכוּתוֹ

מַהוּ אִם לֹא קְפִיצֵי צִפָּרְנָיו

הָאֲצוּרִים בְּפַרְוַת כַּפָּתוֹ

הָרֵיחַ הַלַּח הָרוֹעֵד בִּנְחִירָיו

קְצֵה הָעַצְבָּנוּת בִּזְנָבוֹ

מַהוּ חָתוּל אִם לֹא וֶרֶד שֶׁגַּם בּוֹ

נִתְגַּשְּׁמוּ כָּל קִסְמֵי הָאוֹקְסִימוֹרוֹן –

 


 

לא הרבה אנשים אוהבים בעלי חיים. אני לא יודעת למה זה ככה, אבל ככה זה. אני לא יכולה להסביר להם מה הם מפספסים מכיוון שבד"כ זה מגיע מפחדים או טראומות מהילדות או דווקא מירושה של פחד מההורים שלהם, אבל אלו שזכו לגדול עם בעלי חיים יגדירו לרוב את ההולך על ארבע כחבר קרוב, כבן משפחה, כנשמה אצילית שרוצה רק בטובתנו. בעלי החיים הופכים אותנו להיות אנשים טובים יותר, הם מצליחים לגעת גם בקשוח שבאדם ולהוציא ממנו חיוך וחמלה. בעולם הטיפולי הוכח שהמגע של ילד או מבוגר פגוע נפשית או שכלית השתפר פלאים לאחר שהוסיפו לטיפולו מגע ושהייה לצד בעלי חיים. אז איך אני יכולה להרגיש בנוח כשבחוץ מחבלים דוקרים את אחינו וילדינו ולי הלב נשבר, כשבעוד זמן קצר מעכשיו אחבק את החתול האהוב שלי ג'סיקו והרופא המרדים ישלח אותו לעולם טוב יותר.

חבר אמר לי בטלפון "אל תשכחי פרופורציות…" אני לא שוכחת. אבל היי חבר – תגדיר מה זה 'חבר'. האם חבר מוכרח לדבר אנושית או עצם העובדה שהוא ישן לצידי בכל לילה ב- 6 השנים האחרונות זה מספיק כדי להגדיר "קרוב"? ואם כשעצוב לי אני בוכה בפרוותו והוא מלקק אותי בלשונו המחוספסת, וכאשר שמח אני מלטפת אותו בגירודים אינסופיים והוא טומן את ראשו מתחת לחיקי, ובימים קרים כששפעת פוקדת את בריאותי וחום גופי עולה הוא נצמד אלי ולא זז ממיטתי עד שמבריאה – אז תגדיר 'חבר'.

בהגדרה שלי חבר יכול גם ליילל או לנבוח, ולא לדבר בשפתנו. חבר הוא מה או מי שאני מרגישה לידו ולצידו, ואין זה חשוב לי מה אחרים אומרים ואם לחבר השמנמן שלי היה זנב, זה רק הפך אותו ליותר מיוחד.

אני שונאת פרידות. צריך הרבה אומץ להשלים איתן. להסכים להזיז את עצמי מאנוכיותי ולתת לו ללכת. אני אשנא את הרגעים בלעדיו. אני אשנא את הבטן שתתכווץ לי בכל פעם שאזכר בו מבלי שאף אחד ידע על כך. אני אשנא את השיחות שיעלו באוטו בנסיעות משפחה, בהן אחד מהקטנים המקסימים שלי יגיד "אתם זוכרים איך ג'סיקו היה נשכב על הגב פתאום וכל הבטן השמנמנה שלו הייתה משתפלת מטה?" "אתם זוכרים כמה הוא היה יפה?" אז איך נפרדים מחבר שהוא רק חתול מעיקרו, אבל במהותו הוא הרבה יותר קרוב מהרבה אנשים שחדרו אל ליבי.

איך אומרים "שלום, ולהתראות בזיכרונות?"

 

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

10 תגובות

  • הגב
    ליאורה
    אוקטובר 16, 2015 על 5:52 pm

    שבת שלום, אני לא ממש אוהבת בעלי חיים, אבל גם לא מפחדת או שונאת, פשוט לא מתחברת או נקשרת לבעלי חיים.
    אני חושבת שפרידה מבעל חיים אהוב היא כמו פרידה מבן/ת משפחה או חבר/ה אהוב/ה.
    אני משתדלת לזכור אותם ברגעים שמחים ומשמחים, וגם ברגעים פחות טובים, למרות הקושי.
    בהתחלה זה קשה ועם דמעות או על סף דמעות, ובהמשך הזכרונות משתנים.
    כל טוב מכל הלב, מליאורה

  • הגב
    מירית
    אוקטובר 16, 2015 על 6:00 pm

    אני קראתי את הפוסט שכתבת ולחלוחית הייתה בעיני…אני מזדהה עם מה שכתבת מאד וליבי ליבי איתך 🙁
    לי אומנם אין חתולים אך יש לי כלבה ואם יום אחד אני נוסעת מחוץ לעיר אני כבר מתגעגעת אליה!
    נטלי את זן מיוחד <3

  • הגב
    רחלי
    אוקטובר 16, 2015 על 7:35 pm

    כל אחד יגדיר בעיניו מיהו "חבר", בן אדם אנושי אן כל בעל חיים. כל פרידה היא קשה לא משנה מה הסיבה. ג'סיקו היה כאחד מבני הבית וזה לגיטימי שיהיה לך קשה להשתחרר ולהבין שלא תראי ותחושי אותו יותר. בשביל זה נוצרו הזיכרונות.

  • הגב
    טלי
    אוקטובר 16, 2015 על 7:43 pm

    שלום נטלי
    נגע לליבי מה שכתבת על החתול שלך.
    לנו יש חתולה שדומה לו, שמה "פועה",אני מרגישה שממש רשמת את המילים שלי בפוסט שלך,כי אני מרגישה כמוך, אוהבת אותה מאוד! היא כבר "זקנה".. 13 שנים.היא" עוד ילדה "שלנו, כך אנו מרגישים , הכל היא עושה רק לא מדברת…אבל בשפה שלה היא כן.. כמובן.
    אז אני מחבקת אותך כשאת עכשיו עצובה על החתול שלך שנפרדת ממנו

  • הגב
    אורן
    אוקטובר 16, 2015 על 9:33 pm

    בתור אחת שמגדלת שני כלבים ומטפלת בילדים בעזרת בעלי חיים אני יכולה להתחבר לכל מילה ולהגיד שבעלי החיים, לא רק ההולכים על ארבע עם בעלי ה- נשמות ובעזרתם הנפש שלנו כל כך רגועה ורכה. הם גורמים לנו להרגיש את עצמנו לעומק ואין ספק שהם הופכים להיות חל בלתי נפרד מחיינו… ( כמובן למי שאוהב בעלי חיים)

  • הגב
    רוני
    אוקטובר 16, 2015 על 10:12 pm

    נטלי היקירה
    ליבי ליבי איתך….אומנם אני לא מגדלת חיות , אך אני מזדהה עם כל מה שכתבת…כשנקשרים לנשמה זה לא
    חשוב אם היא הולכת על שתיים או ארבע ,אם היא מדברת או משמיעה קולות….מקווה שתעברי את הפרידה
    בצורה הקלה ביותר.

  • הגב
    ענבר
    אוקטובר 17, 2015 על 9:36 am

    הוא תמיד יישאר . גם כשיבואו אחרים.
    ❤️

  • הגב
    ברוך בת שבע
    אוקטובר 17, 2015 על 10:52 am

    ריגשת ונגעת . האינטראקציה והחיבה .הכל יחד הסביר את המהות של : חבר והוא חבר ,, נקודת מבט נוספת לסוגיית התקשורת לבעלי חיים ,( מתוך ,אחת העבודות )כחלק מהתמודדות של ״מבוגרים ״ עם בעיית הבדידות לאחר ״ התרוקנות הקן״ נמצא כי בעלי חיים מסייעים בהעלאת הבטחון העצמי והקטנת תחושת הבדידות . בגיל השלישי .

  • הגב
    עדנה אזוב
    אוקטובר 17, 2015 על 12:51 pm

    נשארתי ללא מילים ודמעות בעיניים לאחר קריאת הפוסט המרגש .אני כל כך מבינה אותך וליבי איתך.

  • הגב
    לימור כהן
    אוקטובר 17, 2015 על 5:52 pm

    זה לא קל להיפרד מחבר, ומחבר נאמן במיוחד???? , אבל ממשיכים לתת אהבה .. זה מה שנותן את הכח????מחבקת אותך הכי חזק אהובה????

  • השאר תגובה