הרהורי הלב

(תמונה: pixabay)

התעוררתי בבוקר עם הודיה והוקרה על מי שאני ועל מי ומה שיש לי בחיי ופתאום עלו בדעתי רצף של מחשבות "למה לעזאזל אנחנו עושים את זה לעצמנו? נותנים לפחד  לנהל אותנו? למה אנו הופכים את החוסר הסיפוק והאכזבות שלנו לכעס? אוגרים את כל ״רשימת המכולת״ של התסכולים בבטן שהופכים עד מהרה לכאבי בטן".

אנו נוהגים להעליב ולהקטין את בני הזוג שלנו, מכאיבים להם לעיתים אפילו בכוונה. משחקים את המשחק הדבילי הזה של מאבקי כוחות ומלחמות האגו, מותירים את שני הצדדים להלך עם כאב גדול, מסתובבים בהרגשה שאנו חיים עם האויב. אז למה אנחנו מופתעים מאזלת הכוח לחזור הביתה? לראות את הפרצוף האחד של השני…? אנו הופכים ל״מענישים סדרתיים״! הרי בסופו של דבר ממש לא משנה מה הסיבה וממה הכל התחיל – בסוף היום שני הצדדים סובלים מאוד, כי במקום לדבר ביושר ובכנות, כל צד מתבצר בעמדתו. הבחירה הזו בדרך כלל מגיעה מהמקום המתגונן שלנו, מהרצון ״להסתתר״ ולא לקחת אחריות. לא מעט זוגות מעמידים פנים שהכל טוב והכל ״עובד״ אצלם, כאשר שום דבר לא טוב ואפילו גרוע.

אני ממליצה לבחור בגישה אמיצה ואצילית של לשתף ולחשוף במה עובר עלינו. לפתוח ולהניח את הדברים על השולחן בלי לתקוע חיצים האחת בשני, בלי להאשים ורק להסביר בפתיחות את הדברים שלא עובדים, כאשר ההתחייבות היא לדבר רק על עצמנו ולא על השני. בלי האשמות ובלי אצבע מכוונת ומאשימה.

אני מאמינה שלרוב אפשר להציל את הזוגיות ולהצליח להחזיר את החברות ואהבה. זה אומנם דורש להיחשף ולהוריד את המסכה – לגעת באמת מזווית הראיה האישית של כל צד ולפעמים מגלים שלצד התסכול וחוסר הסיפוק יש שם כאב ואפילו פחד מפירוק ומחשיפה של החולשות שלנו, שאולי לא יבינו אותנו, שאולי ישפטו אותנו. אבל ככל כשהכל ״על השולחן״ אפשר להקשיב בשקט, להבין בלי לנחש וגם לסלוח. ככה גם נוכל להזכיר לעצמנו בתשובה כנה "מדוע בחרנו בזוגיות הזו, ובבני הזוג הספציפיים הללו." מבטיחה לכם שזה שווה את המאמץ.

באהבה ❤️️
עדן מילר רוזנבאום
מנטורית ומאמנת אישית בכירה תקשורת בין אישית – חווית הדיאלוג
052-4084242
eden.miler@gmail.com

פייסבוק עדן מילר

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה