תצוגת הגמר של שנקר לשנת 2019

בתמונה: דגם של בוגרת שנקר הילה כהן (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

חמשת המופלאים

32 מעצבים. פרידה מהגב' לאה פרץ-רקנטי. ורשימה אקסקלוסיבית אחת:

יריית הפתיחה הגדולה של קיץ 2019 נפתחה אתמול עם תצוגת הבוגרים השנתית של מחלקת האופנה של שנקר (שעשתה לעצמה מנהג להשתרבב מידי שנה לרשימת הטובות בעולם בדירוג המגזין הנחשב BOF. זוהי השנה הרביעית ברציפות בה שנקר נכנסת לרשימה היוקרתית, מאז התחיל המגזין את הדירוג בשנת 2015) שמהווה כר גידול למעצבים הצעירים הנקלטים בתעשייה ומצטרפים לנוף האופנה הייחודי והאקלקטי שלנו. מידי שנה מציגים הבוגרים את החזון העיצובי שלהם ומוצאים דרכים שונות לבטא את תפיסתם האישית והאינטימית (והבלתי מסחרית, לרוב) לפריטי אופנה.

הפעם וכמידי שנה, ליקטנו עבורכם את הדגמים שמשכו את תשומת ליבנו באופן מיוחד – מתוך ידיעה ברורה שקיימים עוד דגמים רבים שהוצגו על המסלול, הראויים להערכה ומלוא תשומת הלב, אז תתייחסו לרשימה הזו כלקט צנוע המייצג את טעמנו האישי בלבד.

1.

ליה פתאל

קולקציית בגדי גברים מדהימה שהרגישה לנו הכי רלוונטית לערב בו היא הוצגה, על רקע מחאת יוצאי אתיופיה. בעיקר בגלל השילוב בין גזרות השואבות השראה ממדים צבאיים ועולם הנשק, המכוסים כמעט כולם בהדפס פרחים בצבעוניות נועזת, נשית, כמעט רומנטית, כאשר תלת הממד של ההדפס נוצרה על ידי פיתוחי פרחים מנייר קרפ. הקונספט הזכיר לנו קצת את תרבות ההפגנות, שירי המחאה והפסטיבלים של ילדי הפרחים של שנות השישים, שהקימו גל מחאות כנגד הסדר החברתי ולא האמינו בנשק חם או קר על מנת לחולל שינוי. אותם אלו שהגישו פרחים אל מול הקנה הנצור של החיילים. (אבל אולי זו רק פרשנות מוגזמת שלנו, כן?)

2.

נוי מוניס

גם הצעידה של הדוגמנים והדוגמניות על המסלול הייתה לא שגרתית, מזגזגת משמאל לימין, מהפלאי למוכר, מהחריג למקובל, מהאוונגרד הרוקנרולי, לסוג של אסתטיקה פיוטית כמעט. הקולקציה במהותה היא אנדרוגינית וברור מהרגע הראשון שהיא לא מכוונת לטעם הפופלארי. ההשראה מאחוריה היא תופעות כמו ה"פריק שואו" בהם הציגו לקהל הרחב אנשים שנולדו עם עיוותים גופניים חריגים ושמו אותם ללעג. אבל אנחנו מקווים להאמין שבשנת 2019 החריגות הזו כבר לא נטל נפשי אקצנטרי השייך רק לקומץ בודדים בשולי החברה, אלא ייצוג של החריגות שקיימת בכל אחד מאיתנו, בכל מגדר או זהות מינית. עוד קולקציה רלוונטית שמקבלת מאיתנו דוז פואה.

3.

טל מדינה

המעצבת טל מדינה הציגה קולקציה שהיא ההפך הגמור מ"הנסיכה היהודייה" (Jewish princess) הסטראוטיפית המוצגת בסדרות קומיות או בסרטים. הקולקציה אמנם נוצרה מחקר חברות סגורות מהזרם החרדי, אבל מייצגת בעיננו איזה שהוא מרד כנגד שטיפות מוח ובעד מחשבות עצמאיות, רצון חופשי ואינדיבידואליזם. הקולקציה מציגה את הניסיון להקביל את אותן חברות לעדר, תוך דגש על עוצמה לצד כניעות, פאר לצד שורשיות, נסתר וגלוי, פחד ושייכות, אבל בשורה התחתונה – יש לה את אפקט ה"וואו" וזה ניכר היטב בקהל שהריע לה בסיומה.

4.

אבי עמרם

המעצב אבי עמרם מעיד כי הקולקציה מספרת את סיפורה של אמו של אביו, ילידת מאוריציוס, אשר רצתה כל חייה להגיע לאירופה ובעיקר חלמה להגיע לפריז האופנתית של שנות השמונים. אז אולי זו הצבעוניות הייחודית, אולי אלו דווקא הבדים דמויי נייר הכסף (שמיכות מילוט) הגזרות השופעות, או השיק המנצנץ שהחזיר את האור מהמסלול אל האישונים המשתאים, אבל כך או אחרת – מצאנו את הקולקציה מרעננת כמו בירה קרה ביום קיץ.

5.

תומר אביבי

ממבט ראשון כבר ניתן להבחין שהקולקציה עוסקת בגוף האדם – בעיקר בגלל האשליה של העור החשוף, הפגיע, תאי הרבייה ומערכת כלי הדם. הדגמים עלו למסלול כמו רגשות פגיעים בשיחת אוהבים שרקמו עור וגידים. זהות לובשי הבגדים מטושטשת על-ידי בגדי גוף עשירים ברקמות ובסיליקונים המתכתבים עם המערכת הפנימית של גוף האדם, כשעליהם נלבשים הבגדים הנשענים על אלמנטים היסטוריים מעולם האופנה הנשי והגברי. האפקט המתקבל הוא מהפנט, מקורי, מתעתע, יצירתי ומעורר השראה. אנחנו כבר מדמיינים את הדגמים הללו משתלבים בגיליון הבא של Vogue Talents

מאמר הקודם
מאמר הבא

זה יכול לעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה